תסמונת בת היענה — העולם אינו הפקר

תינוק — נס שהתרגלנו אליו

תינוק מגיע לעולם בצורה ניסית.

התרגלנו, ונוח לנו מאוד לחשוב ולהגיד: ״הם התחתנו והביאו תינוק לעולם״.

וכך גדל לו התינוק ומתפתח, לומד לדבר ולתקשר עם הסביבה — וגם זאת מתנה מהבורא. כי יש ילדים אוטיסטים או עם פיגור שאינם מתקשרים, ואנחנו בטוחים שזה ככה בטבע, שזה מגיע לנו...

״המנהל הגדול של העולם״

ואז הוא גדל ונהיה לאיש, וכאן בא הקטע הכי מגוחך: הוא חושב לעצמו — אני אחליט, אני אנווט, אני ארוויח מלא כסף ואכבוש את העולם.

הוא רב עם אנשים, מתווכח, צועק, ובטוח שהוא מנהל גדול — של העולם.

ימי הזקנה — ועדיין לא עוצרים לחשוב

ואז מגיעים ימי הזקנה, ש״המנהל״, ״המחליט והקובע״, כבר בקושי יכול ללכת ולדאוג לעצמו. וגם בזמן הזה הוא לא עוצר וחושב: מי נתן לי את הכוחות כשהייתי צעיר? מי נתן לי את הבריאות, הכסף, ההצלחה?

לא. הוא אומר לעצמו: ״פעם הייתי... ועכשיו הזדקנתי, ככה זה דרך העולם״.

ואז רופאים ובתי חולים — ושוב הבחור שלנו לא עוצר לחשוב מי נתן לו בריאות עד היום. ״זה דרך העולם״, הוא אומר.

תסמונת בת היענה

ואז הוא נפטר מן העולם — וילדיו ושכניו ומכריו ממשיכים באותה תסמונת בת היענה.

במקום להכיר במי שנתן לך הכול

במקום להכיר שיש מי שהביא אותך לעולם, ונתן לך חיים ומשפחה ואת כל מה שיש לך — ויום אחד הוא ייקח אותך מן העולם.

ואתה חייב לו, כי הוא מחייה אותך ונותן לך הכול. ויום אחד תלך אליו ותיתן דין וחשבון: איך חיית בלי חשבון, וחשבת שהכול במקרה, או המצאת הסברים כדי שתוכל להמשיך בחיי ההפקר.

העולם אינו הפקר

ואם תחיה את חייך כמו שאתה רוצה, בהנחה שבראת את עצמך — תגיע יום אחד לבית הקברות, ומשם לבית דין של מעלה, ותיתן את הדין על תסמונת בת היענה שלך.

אבל עוד לא מאוחר.

שאלות ותשובות